בחופשת הקיץ שנגמרה וגם בתקופות החגים שיבואו נתב"ג מתמלא בדרך כלל בעשרות אלפי נוסעים מדי יום. המלחמה שינתה מאוד את תמונת המצב וטיסות רבות בוטלו. היעדים הקרובים מככבים ברשימת המבוקשים, אבל יש גם הרפתקנים שטסים ליעדים רחוקים מאוד שכדי להגיע אליהם נדרשות יותר מ-10 ולעיתים אף יותר מ-20 שעות. לטיסה כה ארוכה עלולה להיות השפעה דרמטית על הבריאות שלנו, החל מעייפות והתייבשות, דרך ירידה בתפקוד הקוגניטיבי ואפילו הגדלת הסיכון לדמנציה. צפו בהסבר על הסיכונים:
השפעת טיסות ארוכות על הבריאות
(צילום: גלעד ילון, ארטליסט)
ג'ט לג ועייפות
פרופ' אמנון להד, מנהל המחלקה לרפואת המשפחה של הכללית במחוז ירושלים, מרגיע ואומר שלמרות הסיכונים מספר מקרי המוות בטיסה עומד על יחס של אחד לעשרה מיליון טסים. "הטיסה מאוד בטוחה וזה נדיר, אבל זה קורה", הוא אומר.
פרופ' אמנון להדצילום: ארנון בוסאני"כשהנוסע כבר עלה חולה או עייף לטיסה זה רק מחמיר את המצב", מסביר פרופ' להד. הוא מספר גם על מקרים דרמטיים, שבהם אנשים מתלוננים על תעוקה לבבית, הזעה וחולשה קיצונית. ד"ר שלי שומילוב קליפר, קרדיולוגית ומנהלת רפואית במאוחדת מחוז מרכז, מוסיפה שמחקרים מצאו שאנשים שטסים המון מסתכנים בפגיעה בריכוז וברקמה של המוח. "זה סטרס עצום על הגוף שמשפיע על הקוגניציה ועל מצב הרוח ויש לזה השפעה משמעותית. לטווח הרחוק זה עלול לגרום גם להתפתחות דמנציה".
ד"ר שלי שומילוב קליפרצילום: ענבל מרמריתופעה שכיחה נוספת שכמעט כל נוסע בטיסה ארוכה חווה היא הג'ט לג. בניגוד למה שאנשים נוטים לחשוב, העייפת מתחילה להצטבר כבר בזמן הטיסה עצמה ולא רק לאחר הנחיתה ביעד. "אפילו אם ישנת מספיק לפני הטיסה, כשמגיעים למקום שהיום הוא לילה ולילה הוא יום זה בהחלט מכניס לעייפות, לבלבול קל ולהרגשה כללית לא טובה וזה רק הולך ומחמיר ככל שהגיל עולה", מסביר פרופ' להד. ד"ר שומילוב קליפר מוסיפה שהג'ט לג גם הוא עלול להעלות את הסיכון לאירועי מוח והתקפי לב.
פרופ' להד ממליץ במידת האפשר להגיע ליעד בשעות היום ולא לנוח עד הערב. "כדאי להימנע מתנומה, לצאת לאור היום ולנסות 'לגרור' את היום כמה שאפשר ולאכול לפי התזמון במקום שהגעת אליו".
המלצה נוספת היא להתחיל להרגיל את הגוף לשעות ביעד הטיסה כבר כמה ימים מראש על ידי הזזת שעת השינה והארוחות בשעה או שעתיים. ד"ר שומילוב קליפר מוסיפה כי לאנשים עם בעיות כרוניות חשוב מאוד לישון טוב לפני טיסה, לשתות הרבה במהלך הטיסה ולהימנע מאלכוהול ומארוחות כבדות.
ד"ר שלי שומילוב קליפר: "לנוסעים שבסיכון כדאי גם לבצע פעולות מניעה של הקרישים במהלך הטיסה כמו הליכה במטוס לפחות פעם בשעה וחצי, ולהזיז את האיברים במידת האפשר כדי לחזק את זרימת הדם באיברים וברקמות"
קרישי דם ברגליים
תופעת לוואי פוטנציאלית ומסוכנת בטיסות ארוכות טווח היא היווצרות קרישי דם ברגליים, המכונה פקקת ורידים עמוקים. מה שעלול להגביר את הסיכון לכך הוא לאו דווקא הטיסה עצמה, אלא המצב הסטטי שבו הנוסע שרוי במקומו ולא זז במשך פרקי זמן ארוכים. ככל שהטיסה ארוכה יותר, כך גדל הסיכוי שזה יקרה.
למרות שזה יחסית נדיר, פרופ' להד מעיד שקרישי דם שיכולים להיווצר בוורידי הרגליים העמוקים עלולים לשלוח תסחיף קרישי שיכול להגיע עד לריאה וללב, "זה יכול להיות אפילו מצב מסכן חיים". ד"ר שומילוב קליפר מוסיפה שאם הסירקולציה בין כלי הדם מואטת הסיכון לקריש דם מתגבר בצורה משמעותית כשאצל אנשים עם נטייה לקרישיות יתר הסיכון לפתח קריש דם בטיסה ארוכה עולה פי 4-2 לעומת אוכלוסייה רגילה.
לדבריה, הסיכון גובר גם בקרב נוסעים לאחר ניתוחים, לידה, טיפול הורמונלי או בקרב נוסעים עם אי ספיקת לב ובעיות ריאה. אותם קרישי דם עלולים להיווצר עד חודש לאחר הטיסה בוורידי הרגליים ולהתפזר עד לריאות.
טיפול מניעתי לפני הטיסה
פרופ' להד מסביר שלנוסעים בסיכון גבוה מומלץ לשקול טיפול תרופתי מניעתי עוד לפני הטיסה באמצעות זריקה של מדלל דם ובכך להפחית את הסיכונים ובנוסף במהלך הטיסה להקפיד על שתייה מרובה. "נוסעים שסובלים מבעיות לב או ריאה או ממחלות שפוגעות בתפקוד היומיומי בארץ צריכים לדעת שבזמן הטיסה עלולה להיות החמרה במצבם הם צריכים להתייעץ עם רופא. במקרה קיצון מומלץ לקחת מכשיר חמצן לטיסה".
ד"ר שומילוב קליפר מוסיפה שלנוסעים שבסיכון כדאי גם לבצע פעולות מניעה של הקרישים במהלך הטיסה כמו הליכה במטוס לפחות פעם בשעה וחצי, ולהזיז את האיברים במידת האפשר כדי לחזק את זרימת הדם באיברים וברקמות.
ליהי צור דברת: "חשוב לנסות להגיע לנוחות מקסימלית בזמן הטיסה. ניתן לעשות זאת בכך שאת הרגליים כדאי למקם על חפץ מסוים כדי שלא ישתלשלו מטה ובמקביל כדאי להביא ז'קט או חולצה נוספת, לגלגל ולמקם בצורה נוחה כתמיכה בצוואר"
כאבי גב וצוואר
גם הנוחות בטיסה חשובה והיא לא משפיעה רק על ההרגשה הכללית שלנו, אלא גם על כאבי השריר והשלד שאנחנו עלולים לסבול מהם גם זמן רב לאחר שירדנו מהמטוס. לדברי ליהי צור דברת, פיזיותרפיסטית בכירה ויועצת ארגונומית בבילינסון, היכולות שלנו למנוע תופעות מסכנות חיים קשורה לארגונומיה של מטוסים, בעיקר כשמבלים בהם לאורך הרבה שעות.
"בטיסות ארוכות מושבי הנוסעים מסודרים לרוב בצורה של לפחות שלושה נוסעים ביחד והנסיעה בצורה הזאת לא ידידותית למי שרוצה לקום מהכיסא ואפילו לזוז מבלי לקום מהמושב". לדברי צור דברת, המושבים בנויים בצורה ספציפית שלרוב מתאימה יותר לגבר הממוצע, החל מרוחב המושב ועד לגובה כרית הראש שאינם תואמים לאישה הממוצעת. לכן, רוב נשים ירגישו פחות בנוח במושב המטוס לעומת גברים.
ליהי צור דברתגם לחץ האוויר הנמוך בטיסה בנוסף לסטטיות הממושכת תורמים להתנפחות הגפיים ולתחושת אי הנוחות הכללית. "אם במשרד או בבית יש לנו שליטה על הסביבה שלנו אם זה בכיסא, בכריות, בגובה וגם יותר קל לנו לקום, להתמתח או ללכת לשירותים ולשתות מים, במטוס אין לנו הרבה מה לעשות ויש טיסות רבות שהן פשוט לא נוחות והנוסעים יוצאים מהן עם צוואר תפוס, ככל שהטיסה ארוכה יותר זה יותר משמעותי".
ההמלצה הכללית של צור דברת היא לנסות להגיע לנוחות מקסימלית בזמן הטיסה עד כמה שניתן בדגש על כמה שפחות עבודה שרירית בזמן הישיבה הממושכת. "ניתן לעשות זאת בכך שאת הרגליים נמקם על חפץ מסוים כדי שלא ישתלשלו מטה ובמקביל כדאי להביא ז'קט או חולצה נוספת, לגלגל ולמקם בצורה נוחה כתמיכה בצוואר ובכך הפעלתם של שרירי היציבה תפחת בצורה משמעותית".
בנוסף, מומלץ לחלוץ נעליים ולטוס עם בגדים נוחים ומשוחררים. מומלץ לבצע מדי פעם תנועות ברגליים ולא להשאיר אותן רק בכיפוף, לסובב את הקרסוליים ובצורה הזאת להפעיל את כל מערכת הוורידים והשרירים באזור. צור דברת ממליצה לנוסעים בסיכון גבוה ולאלו שסובלים מבעיות לב וכלי דם לשקול לרכוש מושב במעבר, משם יותר קל לקום, להתמתח ולעשות תרגילים במידת האפשר.
פרופ' אמנון להד: "ההמלצה העיקרית של המומחים היא לשתות הרבה מים כדי למנוע התייבשות והרגשה כללית רעה. אנחנו לא רגילים להיות בתנאים האלו וזה ניכר בנשימה ובהתנהגות שלנו"
רמת חמצן נמוכה ולחץ אוויר
גורמים נוספים שמשפיעים על הבריאות במהלך הטיסה הם הלחות ולחץ האוויר הנמוך במטוס. כתוצאה מכך רמת החמצן בגוף פוחתת בצורה משמעותית. על פניו זאת אולי לא בעיה גדולה, אבל היא עלולה לגרום להתייבשות שעלולה להוות סיכון. ד"ר שומילוב קליפר מסבירה שריכוז נמוך של חמצן באיברי הגוף, שנקרא גם היפוקסיה, עלול לגרום לפגיעה בתפקוד בעיקר בקרב נוסעים עם מחלות רקע. "רוב האיברים בגוף זקוקים לחמצן החל מהלב, הריאות וגם רקמות המוח וזה יכול לגרום לנזק משמעותי והשינוי בלחץ האוויר משפיע ובמקביל עלולים להרגיש גם לחץ ויובש בדרכי הנשימה".
זה לא נגמר כאן, לחץ האוויר הנמוך במטוס גורם בין היתר להאטה בתגובה הקוגניטיבית שלנו ובעיקר לתחושת אי נוחות כללית. ד"ר שומילוב קליפר מספרת שמחקרים מצאו שחוסר חמצן ממושך יכול לגרום לבעיות ריכוז וזיכרון, להרגשה כללית ירודה, לירידה בקוגניציה ובמקרים מסוימים כאמור להתפתחות של דמנציה. מסיבות אלו ונוספות נוסעים בטיסות ארוכות מרגישים יותר מתוחים, פחות חברותיים וגם פחות סבלניים.
פרופ' להד מסביר שבעקבות תחושות אלו לא פעם קורה שנוסעים בטיסה מתפרצים על הצוות האווירי ורבים על שטויות. "זה קשור בכך שיש הרבה פחות חמצן. אנחנו בדרך כלל לא נכנסים לפעילות מחשבתית ניכרת בטיסה וזה יכול ליצור יותר עימותים ממה שנראה לנו סביר".
ההמלצה העיקרית של המומחים היא לשתות הרבה מים כדי למנוע התייבשות והרגשה כללית רעה. "אנחנו לא רגילים להיות בתנאים האלו וזה ניכר בנשימה ובהתנהגות שלנו", מסביר פרופ' להד. לדבריו, במקרים הדרמטיים ביותר הפתרון הראשון הוא לנסות לבקש מהנוסעים האחרים בטיסה תרופות כדי לנסות להתמודד עם הבעיה. "אפשר למצוא בית מרקחת שלם על כל מטוס".
